פסק-דין בתיק עמ"נ 11948-02-10

1.         בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית פתח תקווה (להלן: " ועדת הערר"), אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת, סופר פארם בע"מ, כנגד החלטת המשיב, מנהל הארנונה בעיריית פתח תקווה (להלן: " מנהל הארנונה" או "המשיב") הדוחה את ההשגה שהגישה המערערת על חיובה במס  לשנת המס 2005.

העובדות

2.         המערערת מחזיקה בנכס בתחום השיפוט של פתח תקווה במתחם "פאוור סנטר ירקונים" (להלן: "הנכס").

בהודעה לשינוי שומה שנשלחה אל המערערת, בסוף שנת המס 2005, הוגדל שטחו של הנכס בתחולה מיום 1.1.05. בהודעת השומה נרשם כי הנכס מורכב משטח עיקרי בגודל של 592.33 מ"ר; מחסנים בשטח של 152.9 מ"ר; סככה בשטח של 39 מ"ר. להודעת השומה צורפו תשריטי הנכס (נספחים ג' וד' לערעור).

3.         המערערת הגישה למנהל הארנונה השגה על החיוב  וטענה כי: שטח הנכס העיקרי המוחזק על ידה קטן מהנטען והוא עומד על 493 מ"ר בלבד; קיימים בנכס 91 מ"ר המשמשים כמחסנים; היא איננה מחזיקה בשטח של 152.9 מ"ר שעל פי המפורט בהודעת החיוב משמש כמחסן חיצוני ואין לחייבה בארנונה בגינו; יש לפטור אותה מחיוב בגין שטחי הסככה.           

            עוד טענה המערערת כי משטחו העיקרי של הנכס יש לפצל, בנוסף ל- 91 מ"ר בהם נעשה שימוש כמחסן, את שטחי מעבדת הנכס ולחייב שטח זה בנפרד בתעריף "שירותים אישיים" שבצו הארנונה (סעיף 31.13.9.2 לצו) החל גם על מעבדות. לתמיכה בטענותיה, בדבר שטח הנכס הנכון לחיוב, צירפה המערערת להשגה תשריט שנערך על ידה (ראה נספח ה' לערעור).

            הערה: בהמשך ההליכים ואף בדיון בפני טענה המערערת כי יש לחייב את שטח המעבדה בתעריף של "שירותי תיקון/ייצור לפי סעיף 3.13.9.1 לצו)

4.         מנהל הארנונה דחה את ההשגה. בהחלטתו, ציין מנהל הארנונה כי המערערת לא אפשרה לנציגי העירייה להיכנס לנכס על מנת לבצע מדידות ולכן בוצעה המדידה על בסיס הערכה, תוך הסתמכות על תצלומי אויר ומדידות חיצוניות ופנימיות של הבניין.

            מנהל הארנונה לא התייחס בהחלטתו לשטח של 91 מ"ר לגביו נטען כי הוא משמש כמחסן.

            לעניין המחסן שנטען  כי הוא מחסן חיצוני ציין מנהל הארנונה כי מבדיקתו עולה שהמחסן מצוי בחזקת המערערת. לעניין שטח המעבדה ציין כי מדובר בבית מרקחת בו לא מתבצעת פעילות יצרנית ואין המדובר במעבדה.

5.         המערערת לא השלימה עם החלטת מנהל הארנונה והגישה ערר לוועדת הערר. בפני וועדת הערר חזרו המערערת ומנהל הארנונה על טענותיהם.

ההליך בפני ועדת הערר והחלטתה

6.         ביום 23.3.08, בחלוף שנתיים וחצי מאז הגשת הערר, התקיים דיון בפני ועדת הערר. בדיון הוסכם כי תערך מדידה משותפת בנכס. המדידה בוצעה על ידי נציג מנהל הארנונה בנוכחות נציג המערערת והעלתה כי שטח החנות עומד על 738.73 מ"ר מתוכם 584.74 מ"ר מצויים בקומת הקרקע ו-153.99 מ"ר מצויים בקומת הגלריה, שדבר קיומה לא היה ידוע עד לאותה עת לעירייה.

לאחר ביצוע המדידה בשנת 2008, נשלחה על ידי מנהל הארנונה הודעה לוועדת הערר בה נאמר:  "כל השטחים בנכס מהווים יחידה אחת והחנות כוללת שטחי אחסנה, משרדים, חדרי ייזום, מטבחון, בית מרקחת, מחסן של בית מרקחת ומעבדה של בית מרקחת המשרתים מטרה אחת ומהווים יחידה כללית אחת הנשלטת ע"י גוף אחד ועל כן מהווים יחידת שומה אחת בסיווג עסקים" (נספח יא' לערעור).

7.         לאחר קבלת תוצאות המדידה החליטה ועדת הערר, ביום 2.12.09, לדחות את הערר על כל חלקיו.

            בעניין שטח הנכס קבעה ועדת הערר כי עד שנת 2006 לא אפשרה המערערת את ביצוע המדידה ולא הביאה ראיות לסתור את טענות המשיב ולפיכך נדחה הערר ככל שהוא נוגע לשטח הנכס. יחד עם זאת, מאחר שלאחר ביצוע המדידות בשנת 2008 הודיע המשיב לוועדת הערר כי תיקן את השטחים השונים שבנכס על פי המדידות המעודכנות, כולל החיוב לשנת 2005, ובתיקון החיובים היטיב עם המערערת, סמכה ועדת הערר את ידיה על התיקונים שביצע  המשיב לחיובים.

לעניין הגלריה קבעה וועדת הערר כי בצדק חייב המשיב את שטחי הגלריה החל משנת המס 2005. המערערת לא הביאה תשריט או מדידות מטעמה מהם ניתן היה ללמוד על העדרה של גלריה בשנת 2005 ולכן היא אינה יכולה לטעון להעדרה בשנה זו.

לעניין שטחי האחסנה בנכס והיותם מחסניםקבעה ועדת הערר כי לאור מסקנותיה בדבר שטח הנכס, דהיינו סרובה של המערערת לאפשר מדידה,  מתייתר הדיון בדבר גודל המחסנים.

לעניין פיצול המעבדה וחיובה בסווג מעבדותקבעה וועדת הערר כי שטח המעבדה הנטען מצוי בחלק האחורי של החנות ואינו משמש לייצור תרופות דבר שנעשה במפעלים בלבד. עיקר עיסוקה של המערערת הוא במכירת מוצרים שונים ולאו דווקא תרופות והחלק האחורי של החנות מהווה חלק אינטגרלי משטח הנכס. על פי ההגדרות שבצו הארנונה, כדי שניתן יהיה לראות בחלק הנטען כמעבדה עליו לענות על התנאי " ובלבד שאין משתמשים במקום למכירה סיטונאית או קמעונאית של מוצרים". המערערת אינה טוענת שהנכס אינו משמש למכירת מוצרים אלא רק כי "בחלק האחורי" אין עוסקים במכירה.